קצרים על יוגה

"יוגה" היא מילה בשפת הסנסקריט הנגזרת מהשורש "יוג'" שפירושו לרתום לאחד, לחבר, למזג וכדומה. בעקבות כך אפשר להבין את המשמעות של המונח יוגה כאיחוד, חיבור או אינטגרציה. על פי כתבים שונים פסגת תרגול היוגה מתבטאת באחדות של הגוף הפיזי עם הנשמה הנצחית, או בין הגוף, התודעה והנשמה, או בין הפורושה (הסובייקט) לפרקריטי (העולם האובייקטיבי). לעומת זאת, יש הסוברים כי דווקא ההבנה בדבר הפירוק בין הסובייקט לאובייקט הוא תכלית היוגה.

הטכניקה השלישית, מבין שמונת האיברים באשטנגה יוגה היא האסנה, שפירושה בסנסקריט הוא "מושב" או "תנוחה". בשלבים הראשונים האסנה מתמקדת בהפעלה של הגוף הפיזי, כדי לשמור על תפקודו ובריאותו. אולם בהמשך, בעקבות הבשלות והבגרות בתרגול, נפתחים במתרגל ערוצים מנטליים: החושים, האינטליגנציה והמיינד נעשים שותפים לתרגול, משביחים אותו, ובהתאמה משקיטים את  המחשבות, התחושות והרגשות הנלוות לביצוע התנוחה. התוצאה היא התבוננות שקטה ומודעת והכלת התנוחה בביטחון ובשקט.

 "אומרים שהאדם חי רק כול עוד נשמתו באפו

כשנשמתו יוצאת, אומרים עליו שהוא מת.

לפיכך יש לתרגל פראנאיאמה

(האתה יוגה פרדיפקה 2.3)

  

פראנאיאמה מורכבת משתי מילים:

פראנה- פרושה נשימה,אוויר, אנרגיה. בזכותה אנו חיים ומתפקדים וכשהיא משתחררת מגופינו, אנו מתים.

איאמה- פרושה התארכות, התרחבות והתפשטות היקפית . בעזרת הנשימה היוגית אנו מפזרים את האנרגיה החודרת לכול חלל גופנו.

הגדרת המונח פראנאיאמה מבהירה שלא מדובר בפעולה אלמנטרית יומיומית של הכנסה והוצאה של אוויר אל הגוף ומחוצה לו, אלא בעשייה שהפוקוס

שלה הוא על ההתבוננות והתחושה המתלווה לביצוע הנשימה.

בהודו העתיקה נכתבו כתבים שונים שעסקו בחיפוש פתרונות לסבלו של האדם, כדי לגרום להקלה או אפילו לשיפור בחייו. מטרתם הייתה להעביר את האדם ממצב הקיום החומרי והמותנה שלתוכו הוא נולד ובו הוא מתפקד, אל מצב של שחרור. היות ומרבית מהכתבים קושרים את השינוי לתודעת האדם, ציר התרגול והשינוי מתקיים במרחב זה.

התודעה היא הוויה חומרית בעלת שלושה מרכיבים: מיינד, אגו ואינטליגנציה, כשלכל מרכיב תפקיד והשפעה שונה על האדם: מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו.

על פי מסורת היוגה האל הבורא ברהמה, באחד מגלגוליו, היה הראשון שהעלה את היוגה כשיטה יעילה לטיפול בבריאות הגוף, ריסון התודעה והשגת שקט ואיזון. בהמשך, הרעיון הועלה על הכתב על ידי הפילוסוף פטנג'לי (המאה השנייה לפנה"ס) בטקסט קצר ומתומצת הקרוי " יוגה סוטרה". בטקסט זה נעשה ניסיון עמוק ויצירתי להבין את תודעת האדם וביטוייה השונים, את סוגי המצוקות והמכשולים הפיזיים והמנטליים שאורבים לו במהלך חייו, ובהמשך לתת להם פתרונות הוליסטיים (גוף, מיינד ונשמה), באמצעות שיטת היוגה.

בלב שיטת היוגה הקלאסית על פי פטנג'אלי המופיעה ביוגה סוטרה מוצעות שמונה דרכים של תרגול ( אלו שמונת האיברים של היוגה – אשטאנגה יוגה - המכונים גם ראג'ה יוגה) שמטרתן להשקיט את הפעילות המנטאלית. יישומן של שמונת הדרכים שלב אחר שלב מאפשר למתרגל לרכוש משמעת בהיבטים מרכזיים בחייו ועל ידי כך הוא לומד לרסן, לתרבת ולכוון את פני התודעה (האזור החושב), פנימה אל עבר נשמתו. בשלב זה החושים מפסיקים לייבא מידע מהעולם הארצי, הם מתכנסים פנימה ולפיכך הפעילות המנטלית מתמעטת והמוח נרגע.

לפני שמתחילים לקרוא את ה- yoga sutra-s חייבים לדעת מי הוא פטנג'אלי. מספרים שהאל שיווה הזמין את ברהמה, את וישנו, ואת כל ה-deva-s וה-devata-s לבוא ולראות אותו רוקד. כשכל המוזמנים תפשו את מקומותיהם, החל האל שיווה, הידוע אף בשם מלך הרקדנים (.נטאראג'ה – Nataraja) לבצע את תנועות ריקוד הקסם שלו (ה-(Tandava nrtya.
בעוד זה קורה, אל הנחשים (אדיששה – Adisesa ) שימש כספה, שעליה ישב האל וישנו והתבונן על הריקוד. כשהאל שיווה החל לרקוד (בצורה אומנותית), החל גופו הפנימי (של האל וישנו) לא רק לרטוט בקצב לתנועותיו של האל שיווה אלא גם הלך והפך לכבד יותר ויותר. מצב זה הקשה מאוד על אדיששה לנשום, והוא כמעט שהתמוטט.

 אביאסה וואיראגיה משמעותן: תרגול ושחרור- אי מעורבות.

אביאסה וואיראגיה הן צמד פעולות שתפקידן ליצור שינוי בתודעה: להפסיק, להפחית, למתן או לשלוט בפעילות המנטלית, אשר באה לידי ביטוי בחשיבה, בדיבור ובפעולה.
אודות שתי פעולות אילו נכתב ב"בהגווד-גיטא" (6.35): "....חסרת מנוח היא הנפש וקשה לרסנה, אך אם תשקוד בתרגול [אביאסה] ובפרישות [וואיראגיה], יושג הדבר".
אביאסה וואיראגיה לכאורה מנוגדות זו לזו, אולם רעיונית הן משלימות זו את זו: הן יוצרות ביחד את הרעיון השלם של תפקוד בעולם החומרי, ללא מעורבות רגשית. יישומן של צמד הפעולות מאפשר לאדם להיות נוכח ופעיל בכל היבטי החיים מבלי להזדהות איתם.

ההברה אום היא צליל בעל חשיבות גדולה בתרבות ובמסורת ההודית. זהו צליל המתאר את ההתחלה של הכול ואת כל מה שיש, זוהי המנטרה המושלמת. הצליל "אום" מסמל גם את היסוד הגברי הסטטי האחדותי שעומד בבסיס הכול, לעומת הצליל "מָאה" שהיא הנשיות הדינאמית של העולם הארצי.

הבהגוודגיטה - Bhagavad Gītā: בהגווד הוא תואר כבוד, גיטה היא שירה = שירת האל, שירת המבורך, או שירת האדון. יצירה זו היא חלק מהספר השישי (מתוך 18) במהאבהרטה (Mahābhārata).
מסופר על מלחמה בין חמשת בני פאנדו (Pāṇḍu), לבין בני הדודים שלהם (בני דהיטראשטרה - Dhritarāshtra), עקב נישולם של בני פאנדו מחלקם בממלכה. הסיטואציה של הגיטה מופיעה אחרי סיפור ארוך ומורכב למדי, שמוביל למלחמה הגדולה של בני פאנדו ביריביהם. בנקודה זו ארג'ונה (Arjuna), אחד מחמשת בני הפאנדו והלוחם הגדול מבניהם, נקלע למשבר. הוא לוקח את המרכבה שלו למרכז שדה הקרב, מוריד את הקשת שלו ותוהה אם לצאת לקרב.בשלב זה מתערב הרכב שלו, שהוא לא אחר מאשר קרישנה - שהוא התגלמות של האל הגדול וישנו. קירשנה מסביר לארג'ונה, מדוע חובתו לצאת לקרב. הלימוד הזה הוא הבהגוודגיטה.

הסמסקארות הן תחושות, מחשבות ותגובות ביחס לאובייקטים או התנסויות שחווינו במהלך חיינו או בגלגולים קודמים.
רשמים אלו הופנמו בתודעה וחלקם אף השתרשו בתוכנו בסיוע הזיכרון (שגם הוא סוג של סמסקארה, אם כי פחות מוטבע), והפכו לתבניות של התנהגות.

הגוף האנושי מורכב מחמש מעטפות והן:

  • אנמיה קושה - הוא הרובד החיצוני  של הגוף (האנטומי), הכולל את העור, שרירים, ועצמות.
  • פראנמיה קושה - הוא רובד פנימי יותר, הכולל את כל המערכות בגוף כמו: מערכת הנשימה, העיכול, ההפרשה, העצבים, הבלוטות ומערכת הרבייה.

 

 

סיפורי האלים מהמיתולוגיה ההודית הוא מפגש עם אלים ואלות השזורים בסיפורים פנטסטיים על אהבה ושנאה בלתי מתפשרים,על מעשי גבורה בלתי אפשריים, על משיכה עמוקה וקנאה אובססיבית, חבויה או גלויה. כול הסיפורים מעידים על עושר חושי, יצרים חזקים ובעיקר על תנועת חיים חיה ונושמת.