הסמסקארות הן תחושות, מחשבות ותגובות ביחס לאובייקטים או התנסויות שחווינו במהלך חיינו או בגלגולים קודמים.
רשמים אלו הופנמו בתודעה וחלקם אף השתרשו בתוכנו בסיוע הזיכרון (שגם הוא סוג של סמסקארה, אם כי פחות מוטבע), והפכו לתבניות של התנהגות.

בהתנהלות היומיומית כאשר נפגשים עם סיטואציה דומה להתרחשות קודמת או שמזכירה לנו כזו שחווינו בעבר, אז נשלית מתוכנו תגובה או תחושה מוכרת. למעשה מדובר במלכוד מנטלי- פסיכולוגי שאין לנו שליטה עליו. תגובתינו שהיא שחזור ריגשי מתקיימת באופן אוטומטי, כך שהרשמים ממשיכים להתבסס ולהעמיק בתודעתנו, בלי להתייחס כלל לשאלה האם יש להם מקום במציאות החדשה.

"משל הנחש והחבל" הידוע בפילוסופיה ההודית יחד עם התוספת של ק. צ. בהטצ'ריה, (כפי שהועלתה בספר "חוטים פילוסופיים" של דני רווה) משקף היטב את הרעיון של רשמי העבר ואת הבעייתיות הטמונה בהיפרדות ממנו. המשל מספר על מקרה שבו אדם טעה וזיהה חבל כנחש. לטעות בזיהוי היו השלכות רגשיות: הטעות הובילה לבהלה, פחד ורצון לברוח ואילו גילוי הטעות הוביל לשמחה, הקלה, ולסוג של שחרור. משלב זה נכנסת התוספת של בהטצ'ריה, המכונה "השלב השלישי של הנחש": האדם שחווה את האירוע ויודע שטעה בזיהוי - משום שהנחש לא היה קיים, אלא רק בדמיונו - ממשיך להרגיש אותו בתוכו. אודות המשך קיומו של הנחש בתודעתו של האדם אומר בהטצ'ריה :"האשליה האובייקטיבית תוקנה זה מכבר, אך לא הכשל הסובייקטיבי, שדרכו היא לא רק נתפסה, אלא עדיין נתפסת...ישנו צורך לתקן את הכשל הסובייקטיבי הסמוי מהעין".

השפעתם הדומיננטית של רשמי העבר על חיינו מצוינות בפרק השני של היוגה סוטרה לפטאנג'לי: "סהדנה פדה". בסוטרה הרלוונטית רישומי העבר, מופיעים לצד תכונות הטבע (הגונות), וגורמי המכאוב (קלשות), שהם שלושת הגורמים הקושרים את האדם לחייו הארציים שמתנהלים בשל כך כמסכת של סבל, כאב, פחד והרבה אגו. וכך נכתב: "מפאת הייסורים הנגרמים על ידי שינויים, כאב, והבשלת הסמסקארות, ומחמת ההתנגשות הבלתי פוסקת של הגונות זו בזו, הכול סבל עבור בעל ההבחנה" (יוגה סוטרה 2.15).

כתבה:אפרת חשין