"אומרים שהאדם חי רק כול עוד נשמתו באפו

כשנשמתו יוצאת, אומרים עליו שהוא מת.

לפיכך יש לתרגל פראנאיאמה

(האתה יוגה פרדיפקה 2.3)

  

פראנאיאמה מורכבת משתי מילים:

פראנה- פרושה נשימה,אוויר, אנרגיה. בזכותה אנו חיים ומתפקדים וכשהיא משתחררת מגופינו, אנו מתים.

איאמה- פרושה התארכות, התרחבות והתפשטות היקפית . בעזרת הנשימה היוגית אנו מפזרים את האנרגיה החודרת לכול חלל גופנו.

הגדרת המונח פראנאיאמה מבהירה שלא מדובר בפעולה אלמנטרית יומיומית של הכנסה והוצאה של אוויר אל הגוף ומחוצה לו, אלא בעשייה שהפוקוס

שלה הוא על ההתבוננות והתחושה המתלווה לביצוע הנשימה.

 

הפראנאיאמה מורכבת מארבע פעולות מרכזיות:

  • שאיפה - ( פורקה Puraka),
  • נשיפה - ( רצ'קה - ( Recaka) ,
  • עצירת הנשימה אחרי שאיפה - Kumbhaka) Anatara)
  • ועצירה הנשימה אחרי נשיפה - (Bahya kumbahka).

בארבע הטכניקות נלמדות על ידי הוראות מדויקות, המטרה היא שהמתרגל יתבונן, ירגיש וישלוט בהכנסת הפראנה (אוויר) לתוך גופו בממדים שונים (אורך, רוחב ומעגליות של נשימה) ולמיקומים שונים: בבית החזה, בריאות ובעמוד השדרה.

השלב שבו ניתן להתחיל לתרגל פראנאיאמה צוין במפורש בספר ה"יוגה סוטרה" לפטאנג'לי ואף זכה לגיבוי זהה ב"הטהא יוגה פרדיפיקא" לסוואטמאראמה: ניתן לתרגל פראנאיאמה רק לאחר השגת שלמות ושליטה בביצוע תנוחות היוגה. כהכנה לפראנאיאמה מתרגלים כפיפות קדימה ותנוחות הפותחות את בית החזה ומרפות את הבטן. חשוב לתרגלם באופן נתמך ופסיבי כדי להרפות את איברי הפעולה, חמשת החושים ומערכת העצבים. בדרך זו ייווצר מרחב פנימי ורוגע, כך שהנשימה תנוע אל תוך הגוף ומתוכו ללא עכבות פיזיות או מנטליות.

היוגה סוטרה לפטאנג'אלי התייחסה גם ליתרונות של התרגול הפראני. נכתב כי הכיסוי המסתיר את הזוהר הפנימי באדם מתפוגג בעקבות תרגול פראנאיאמה ובסוטרה נוספת צוין כי שלב זה מכשיר את התודעה לקראת השלבים המדיטטיביים.

ניתן להבין כי הפראנאיאמה היא חיונית ואף הכרחית בין שלבי האשטנגה יוגה. במהלך הנשימה החושים מתנתקים ממגעם החומרי ומתכנסים לכדי שלב הפרטהיריה (שלב כינוס החושים) וכך אנו מפנים מקום בתוכנו להכיל ולהפנים את שלושת שלבי המדיטציהן: ההתבוננות, הריכוז ולבסוף את הסמדהי (הריכוז היוגי העליון).

 

כתבה:אפרת חשין